איך את רוצה שחייך יראו אחרי הלידה 

תקופה של "אחרי הלידה" הינה צומת דרכים מאד משמעותית בחיי כל אישה ומשפחה. תקופה שאנו מוצאות עצמנו נעצרות ממרוץ החיים שוברות את השגרה שכל כך התרגלנו אליה ואז מתחילות לעלות המון שאלות.:

• "האם אני ממשיכה בקריירה"? "האם לרדת לחצי משרה"?
• "העבודה שלי נוחה, זה  לא הזמן להחליפה. וחוץ מזה, מי ירצה מישהי  עם 2 ילדים קטנים ועוד אחרי לידה" וכד'
• "מה עם ילדים שהנם כבר חלק מהתא המשפחתי"?
• "איך מחלקים את התפקידים עם הבעל"? "מי אמר שאני צריכה לעשות הכל"?
• "איך שומרים על הזוגיות עם התוספת החדשה למשפחה"?
• "למי אני מחויבת"?
•  "ובכלל איפה אני בכל התמונה החדשה"?

  אנו בדרך כלל מתכוננות רק ללידה ומה שיהיה אח"כ הוא בדרך כלל בתפישתנו בידי אלוהים הגדול או הקטן (הילד). אנחנו מגדירות את התקופה כתקופה שתחלוף עד שכל אחד במשפחה יתרגל למצב וזה יעבור. לעצמנו אנחנו אומרות: "בנתיים, עד ש...". משמעות של ההגדרה הזו הינה שהתקופה הזו לא ממש שלנו ולכן אנו לא לוקחים אחריות עליה. ההכחשה הבלתי מודעת לא יכולה לתת לדברים להיות אחרת.  ההבנה שתקופת ה"בינתיים" הזו היא חלק בלתי נפרד מחיינו, תאפשר לנו להיות מובילות ויוצרות את המציאות של חיינו. ההגעה למודעות זו תפתח את האפשרות של הבחירה האמיתית וכל אחת תוכל לבחור את החיים שהיא רוצה שיהיו לה. אם ניתן פרשנות אחרת לתקופה נוכל להתייחס אליה בהתרגשות של יצירה חדשה במקום התמודדות ופתרון בעיות יומיומיות עם המון תסכולים. אימון לתמונה העתידית של אחרי הלידה יכול לעשות הבדלכמאמנת אני מאמינה כי להביא את האימון לתקופה כל כך משמעותית של חיבור מחדש של זהות המשפחה החדשה יכול לעשות הבדל  ולגרום למתאמנות ומשפחתן לקחת אחריות ולקבוע איך ייראו חייהם ולא לתת לחיים (נסיבות) לנהל אותם.. עבודה עם מאמן לקראת התקופה המרגשת הזו עוד לפני הלידה, מעצימה ונותנת תחושת בטחון. ומעצבת דרך בצורה מודעת: 

• תמונת העתיד הרצויה- מה החזון שלי כאמא, כאשת קריירה, כמשפחה, כבת זוג?. קביעת חזון מכוונת קדימה (לעתיד) מעודדת לקיחת מחויבות ואחריות וגורמת להתרגשות מהעתיד הצפוי לעבר ההגשמה.

• רתימה- רתימת כל הסובבים לחזון ולדרך המחויבת שנבחרה והכול לפני שזה קורה.
• מיפוי המחויבויות - לבית, עבודה, בעל, ילדים, הורים, חברות וכן, גם את זו שיש לעצמנו. התמודדות עם הצבת מדדי איזון מראש כדי למנוע מפחי נפש ובעיקר דלדול  עצמי.
• לקיחת אחריות (אמיתית)- לא להיות נסיבתיים ולתת לחיים לנהל אותנו. להבין שאנו גורם בעניין ולחיות מתוך מודעות שיש לנו תמיד את אפשרות הבחירה בכל מה שקורה בחיינו.
• מיפוי ההרגלים, פרדיגמות ואמונות של המשפחה החדשה. לכל אחד מבני הזוג יש סט של אמונות, הרגלים ופרדיגמות שהביא עימו מהבית: איך זה צריך להתנהל. מי אחראי על מה. וכד'. השאלה הגדולה האם יש התאמה בין אותם הסטים?. תהליך אימון מביא בהירות. יש לבחון האם הסטים הללו מבטיחים לנו עתיד או נותנים לנו את החיים של הקרובים לנו או את העבר שלנו.
• מעורבות מנותקת- יישום חוק ההינתקות (דיפאק צ'ופרה)- להשאיר לסובבים את החופש להיות- דווקא בתקופה כזו. לא לכפות את תפישתנו איך דברים צריכים להיות. לכלול אי וודאות כמרכיב בסיסי בחיים ודרכו לבנות את הביטחון.
• הצבת מטרות ויעדים. תכנון צעדים יישומיים כדי להגשים את אותה תמונת עתיד מייד אחרי הלידה.
• לצאת מן הקופסא ולא להיות שיפוטיים- לא כלפי סובבים אותנו ובעיקר לא כלפי עצמנו. כל אחת צריכה למצוא את דרכה ולהיות שלמה איתה.
• ובעיקר, ליהנות מהדרך- כאשר נתיידד מראש עם התמונה העתידית, נמצא את הדרך המחויבת שתקרב אותנו מראש להגשמה בכל יום מחדש. נתרגש ונכיר תודה על כל יום בדרך.

 חישבו כמה מדהים להתייחס לצומת הדרכים הזו כתקופה מרגשת ולהתאמן לקראתה  עוד לפני הלידה ובעיקר, ליהנות מהדרך.